למה בוני האתרים לא אוהבים את חוק הנגישות?
חוק נגישות האתרים ייכנס לתוקפו ב-25 לאוקטובר 2017. החוק קובע שכל אתר המספק מידע לציבור צריך להיות נגיש לבעלי מוגבלויות. כלומר, כל אתר צריך להיות נוח לשימוש ללקויי ראיה, לקויי שמיעה ובעלי מוגבלויות מוטוריות. בעליו של אתר לא נגיש, חשופים לתביעה של כ-50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
מאז שפורסם החוק בוני אתרים רבים הביעו התנגדות לחוק בדרכים שונות: דרך מאמרים, קבוצות מחאה בפייסבוק, תגובות ועצומות. מנגד, קמו אחרים שלא הבינו את ההתנגדויות לחוק וחשבו שמדובר באטימות כלפי בעלי המוגבלויות. אנסה להציג כאן כמה בעיות אמיתיות שיש בחוק הנוכחי.
1. חוסר בידע
למהנדסים ברור למדי כיצד מנגישים מבנה: מוסיפים רמפות או מעליות לכסאות גלגלים בכל מקום שיש גרם מדרגות, מוודאים שיש מעלית עם כתב ברייל והקראה, והמבנה נגיש. בבניית אתרים הרבה פחות ברור כיצד מגיעים לתוצאה שבה האתר נגיש. הדבר לא נובע ממידת המקצועיות של בונה אתרים זה או אחר, אלא מהדינמיות של התחום ומרמת המודעות הכללית לנושא בכל העולם.
לצורך העניין, אם נבצע חיפוש בגוגל ״how to create a gallery jquery״ נקבל הרבה יותר תוצאות רלוונטיות מאשר כשנחפש ״how to create an accessible gallery״. וגם במדריכים המעטים שיש, המידע לעיתים קרובות אינו עדכני או מדוייק.
דוגמה נוספת היא כל מה שקשור להנגשת מסמכי וורד ו-pdf - החוק דורש להנגיש את המסמכים האלו, אך לא ברור כיצד מבצעים הנגשה כזו בכלל.

2. חוק קבוע בעולם משתנה
כמו בעולם בניית האתרים כולו, גם בתוך תחום הנגישות לאינטרנט יש שינויים - מה שנחשב פעם לנגיש נחשב כיום לדבר שאינו מומלץ. למשל: הוספת מאפיין title
כדי לספק טקסט חלופי לקוראי מסך נחשב להרגל רע כיום בגלל היעדר תמיכה בקוראי מסך. דוגמה נוספת: חלק מהדרישות לאתר נגיש הן שהאתר יהיה לפי התקן של ה-w3c, אך תקן ה-html בעצמו משתנה - מתקן xhtml לתקן html5. גם בתוך html5 יש שינויים פנימיים. כלי הבדיקה האוטומטיים אינם מעודכנים עם כל השינויים, כמו למשל ״הכשרת״ תגיות i
ו-b
שנחשבו מיושנות ב-xhtml, או ההמלצה להסיר את מאפיין role
מתגיות nav
ו-header
וכו׳.
דבר זה מוביל לשאלה: האם אתר שנבנה ב-2017 כאתר תקני ונגיש, יישאר ״כשר״ בעיני החוק גם כשהתקנים ישתנו בעוד כמה שנים? עצם הנסיון לחוקק חוקים קבועים בעולם משתנה של טכנולוגיה הוא בעייתי מאוד.

i
מסומנות כמיושנות - מה שהופך את האתר ללא-נגיש, למרות שהן הוכשרו בתקן html53. עלות גבוהה
הנחת היסוד של המחוקק היתה שהמתכנתים בארץ יצטרכו ללמוד איך להנגיש את האתרים שהם בונים ובזה יסתיים הסיפור - כל האתרים בארץ יהפכו לנגישים. בעוד רמת המודעות והידע עלתה בגלל החוק בקרב המתכנתים בארץ, העלות של בניית אתר נגיש שעבר בדיקות והתאמות גבוהה יותר בכ-20%-50% מאתר ללא הנגשה. זוהי תוספת מחיר משמעותית, שלא כל לקוח יכול לעמוד בה. לפעמים הלקוח צריך להחליט בין אפשרות אחת - לא לבנות אתר בכלל, לאפשרות שניה - לקחת את הסיכון ולא להנגיש את האתר.
4. תחזוקה ותקלות
אתר אינטרנט הוא מוצר חי, שמתעדכן באופן סדיר: בתכנים, במראה האתר ובתכונות חדשות. בכל עדכון יש פוטנציאל ליצירת תקלות חדשות, שיכולות לפגוע גם במשתמשים רגילים וגם במוגבלים. החוק לא עושה הבחנה בין תקלות כאלו לבין אי-הנגשה ״מכוונת״. וכך כל המאמצים והכסף שמושקעים בהנגשה, יכולים בסופו של דבר ליפול על טעות אחת.
סיכום
למחוקקים יש כוונה טובה והיא לעזור לבעלי המוגבלויות. סביר להניח שחוק הנגישות יוביל לשיפור רמת הנגישות באתרי אינטרנט רבים בישראל. עם זאת, הבעיה המרכזית היא שלפי החוק, אתר שאינו נגיש ב-100%, אינו נגיש בכלל. זהו רף גבוה מאוד, שיתכן שאינו ישים בכלל, כפי שכבר הזכרתי בפוסט מלפני כשלוש שנים. עובדה זו, וכן העלות הגבוהה של הנגשה רצינית, יכולים לרפות את ידי המתכנתים ובעלי האתרים. רוב בעלי האתרים יעדיפו לקחת את הסיכון, מלהשקיע כספים רבים ביעד יקר שאינו בר-השגה.