אודות האמן
פיטר קורנליס (פיט) מונדריאן (7 במרץ 1872 - 1 בפברואר 1944) היה צייר הולנדי. עוד בחייו נחשב מונדריאן לאחד ממייסדי המודרניזם. הוא שאף להציג את הדופק האוניברסלי והדינמי של החיים שהתבטא לדעתו גם בג'אז (מונדריאן היה רקדן נלהב) ובמטרופולין המודרנית. מונדריאן השפיע לא רק על ציירים אלא גם על מעצבים, אדריכלים ומוזיקאים.
הוא היה תורם מרכזי לתנועת האמנות ולקבוצת "דה סטיל", שהוקמה ע"י תיאו ואן דוסברג. הוא פיתח צורה מופשטת לה הוא קרא ניאו פלסטציזם. הצורה הורכבה מרשת של קווים אנכיים ואופקיים של קוים שחורים ושימוש בשלושת צבעי היסוד.
בחינה ראשונית של תמונותיו מגלה פשטות, מסגרות נוקשות, סטאטיות וגאומטריה קפדנית, אך מבעד למרובעים ולמישורים הצבועים חבויה תסיסה המפיחה רוח חיים בצורות ובצבעים ומעוררת רגשות.
השנים הראשונות
מונדריאן נולד באמרספורט (Amersfoort), עיר הולנדית קטנה. אביו היה מורה וכומר קלוויניסטי. הוא היה צייר חובב ועודד את בנו לצייר. ייתכן שבגלל הרקע הקלוויניסטי מונדריאן כמעט לא צייר אנשים במשך חייו. בנעוריו התלבט מונדריאן בין משיכתו לאמנות לבין משיכתו לדת. אף על פי שבחר באמנות תמיד המשיך להתעניין גם בנושאים רוחניים ודתיים.
בגיל 20 הוא עבר לאמסטרדם ולמד ציור בסגנון אקדמי. ב-1892 הוא קיבל רישיון להוראת אמנות בבתי ספר. דודו של מונדריאן היה צייר אימפרסיוניסטי. הוא נתן לאחיינו שיעורי ציור ושימש לו כדוגמא. כבר אז הנושא האהוב עליו היו נופים. ב-1905 ביקר מונדריאן בתערוכה גדולה של וינסנט ואן גוך שהוצגה באמסטרדם. השפעתו של ואן גוך ניכרת היטב בעבודותיו של מונדריאן. ב-1906 הוא מתחיל להתעניין בתאסופיה; ב-1915 הוא פוגש את הפילוסוף מיסטי שינמקרס שהדגיש את החוקים המתמטיים שבטבע, ומושפע ממנו.
בשנת 1909 מציג מונדריאן תערוכה רטרוספקטיבית. בתקופה זו הוא מפורסם, ונחשב לאחד האמנים האוונגרדיים בהולנד. ב-1911 הוא עוזב לפריז. בפריז הוא מושפע מהקוביזם האנליטי הוא משתמש בשפה הקוביסטית כדי לבטא את הרעיונות הרוחניים שלו, והציורים שלו נעשים מופשטים יותר ויותר הוא צמצם את ההבעה בציור, התעלם מפרטים והפחית את מספר הצבעים. החל ב-1912 הוא קורא ליצירותיו קומפוזיציות
בשנים 1912-1914 הפכו ציוריו לפחות ופחות ראליסטיים. הרצון ליצור חיקוי ואשליה הלך ונעלם, ובשנת 1914 הוא מגיע לבסוף לסגנון גיאומטרי מופשט. הוא מגיע להולנד כדי לבקר את אביו החולה, ונאלץ להישאר בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם, בציורי הים הוא מנסה לתפוס את מהות הצורות ולא את הצורות הנראות לעין. במקביל הוא שותף בארגון קבוצת ה"דה סטיל".
ב-1916 פגש בהולנד את ואן-דר-לק, אומן הולנדי שהחל מ-1914 צייר קומפוזיציות אבסטרקטיות של צורות גאומטריות בצבעים שטוחים וקונטרסטיים. שניהם עבדו יחד במשך תקופה מסוימת והושפעו זה מזה.
נאו-פלסטיציזם
באוקטובר 1917 יצא לאור הגיליון הראשון של המגזין דה סטיל ( "הסגנון") בהולנד, שסביבו התפתחה התנועה הנאו-פלסטיסיסטית ובו פורסמו לראשונה המניפסטים שלה. באחד המניפסטים נכתב:
" הצורה צריכה לשאוב לא ממראות חיצוניים אלא מהעולם הפנימי, לא מחיקוי אלא מייצוג; הרוח החדשה מנוגדת לספונטניות המתפרצת (ליריות); על הציור להיות כפוף לסדר אופקי אנכי, ללא אלכסונים ועקומות; הצבעוניות צריכה להיות מוגבלת לשלושת צבעי היסוד ושלשת הא-צבעים - שחור,לבן ואפור, שלעולם אסור שיהיו מעורבבים.(קוקרי, עמ' 92-93). "
עקרונות אלה הלכו והתכופפו עם השנים ורק מונדריאן נשאר נאמן להם לחלוטין. האלמנטים המשמעותיים ביותר בנאו-פלסטיסיזם הם האובייקטיביות שלה והאנטי אינדווידואליות. היומרה שלה כלפי הקבוע והאוניברסלי, והשאיפה לשלמות מוחלטת.
ב-1919 הוא חוזר לפריז, ושם הוא מעצב את הסטודיו החדש שלו בהתאם לתאוריה הנאו פלאסטיציסטית. לפי תאוריה זו, עוצב הסטודיו כהיכל של חיים עתידיים. ב-1920 הוא מפרסם את החוברת "הניאו-פלאסטיציזם". הוא רואה בכתיבה זו עיסוק חשוב לא פחות מן הציור.
באותה תקופה המשטחים הגאומטריים בציוריו, שנוצרו כתוצאה מהקווים החוצים, גדלו בשטחם והתמעטו בכמותם. האסימטריה של הקומפוזיציה התבהרה, המשטחים הופרדו בבירור ומשטח אחד היה תמיד דומיננטי וגדול מאחרים. ב-1921 הוא הצליח לשכלל את השיטה כדי לבטא את עקרונותיו. הקווים שהפרידו בין משטחי הצבע הפכו עבים עד כדי כך שיכלו להחשב כמשטחי צבע בעצמם. הבד נשלט ברובו על ידי ריבוע או מלבן אחד. צבעי היסוד נוכחים פחות בקומפוזיציה, אך הפכו חזקים ובוהקים יותר.
באותן השנים מונדריאן לא מצליח למכור את עבודותיו המופשטות, והוא מצייר פרחים כדי לפרנס את עצמו. בעיניו הציורים הללו שנמכרים היום באלפי דולרים לא נחשבו לאמנות. בשנת 1924 מונדריאן עוזב את קבוצת ה"דה סטיל" בגלל חוסר הסכמה עם תיאו ואן דוסבורג.
חוקי הנאו פלסטיציזם
בשנת 1926 ניסח מונדריאן רשימה ביחד עם מישל סופור, בה הוא מציין את ששת העקרונות הבאים:
- המדיום הפלסטי צריך להיות משטח שטוח או פריזמה מלבנית בצבעי יסוד או חסר צבע. בארכיטקטורה, חללים ריקים נחשבים חסרי צבע, החומר יכול להחשב כצבע.
- חייב להיות איזון בין האמצעים הפלסטיים. למרות השוני בגודל ובצבע, יש לשמור על "משקל" שווה. באופן כללי שוויון נוצר בין שטח גדול וריק מול שטח צבוע קטן יחסית או חומר.
- לקומפוזיציה נדרשת דואליות של אמצעים הפוכים.
- האיזון מושג על ידי ניגודים ומובע באמצעות הקו הישר והזווית הישרה.
- האיזון מושג באמצעות קומפוזיציה שיוצרת מקצב.
- יש לבטל את הסימטריה.
המשך דרכו
מונדריאן השתתף בתערוכות בקביעות. ב-1928 נערכה תערוכת יחיד שלו בפריז. אל ליסיצקי ארגן כמה תערוכות שלו בגרמניה. בחלק מיצירותיו שהציג בתערוכות אלה מופיעות מסגרות אלכסוניות - המבטאות תנועה, שינוי, חוסר יציבות כנראה בהשפעת ואן דוסבורג ("קומפוזיציה בריבוע עם אדום, צהוב וכחול", 1926). בשיא הקריירה שלו, בשנות ה-30, הוא הפסיק לחלוטין להשתמש בצבע. משטח התמונה הלבן נחצה על ידי קווים שחורים בלבד (למשל שניים אופקיים ואחד אנכי), כך שהתמונה הפכה לדמותם הטהורה.
בגרמניה תוייגו עבודותיו של מונדריאן כ"אמנות מפגרת", ובשנת 1937 הוצגו בתערוכה שכונתה "האמנות המפגרת"". מונדריאן הרגיש כי אין זה בטוח להישאר בפריז. ב-1938, הוא עובר לאנגליה וב-1940 ממשיך לניו יורק. ניו יורק היוותה השראה למונדריאן והוא אף הצליח לסיים בה עבודות משנים קודמות. יצירותיו הפכו מוכרות ומוערכות בארצות הברית, והוא הפך לדמות מפורסמת. הוא חלה בדלקת ריאות כשעבד שלושה ימים ולילות על יצירתו האחרונה הלא גמורה "בוגי-ווגי של ניצחון" (1944-1942).
כיום המוזיאון העירוני של האג מציג רבות מיצירותיו. ב-1998 רכש המוזיאון את יצירתו הבלתי-גמורה "בוגי ווגי של ניצחון" (Vicrory Boogie Woogie) תמורת 80 מיליון גילדן הולנדי (כ-36.3 מיליון אירו).
דעותיו על האמנות
מונדריאן ראה באמנות סוג של דת וטען שאנשים יוכלו להפוך לטובים ולרוחניים יותר אחרי שיביטו ביצירות מאוזנות. הוא היה אחד מדובריה הראשונים של האמנות המופשטת (אבסטרקטית) הבלתי-פיגורטיבית, שהתחילה להתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-20 והפכה בהדרגה לזרם עיקרי באמנות באותה התקופה. מונדריאן תפס עמדה קבועה ויציבה ברקמה הסבוכה של אמנות המאה העשרים.